החלטה בתיק עמ"ת 27069-08-11

נוכחים:

ב"כ העורר עו"ד ד. ונטורה

ב"כ המשיבה עו"ד

כללי

1.         נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באשדוד בו ייחסה לו המשיבה עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק ותקיפה סתם - בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק. עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ העורר טען כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למרשו בכתב האישום, ובכל מקרה חל כרסום רב בראיות, לפיכך, אין מקום להורות על מעצרו של העורר, ויש להורות על שחרורו, ובכל מקרה להורות על שחרורו לחלופה למעצר.

ביום 7.8.11 קבע בית משפט כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה, וכי בנסיבות קיימת עילה למעצר. בית המשפט בחן את החלופה למעצר שהוצעה כאשר לנגד עיניו עמד תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ובסופה של ההחלטה קבע " נוכח סוג האלימות כמדווח על ידי המתלוננת ובני משפחתה, קיומה של עילת מעצר, הערכת סיכון גבוהה, הקושי להבטיח את שלום המתלוננת בחלופות, מצאתי את עתירת המבקשת מבוססת..." לאור האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 16.8.11 הגיש העורר את הערר נשוא החלטה זו.

כתב האישום

2.         לעורר יוחסו העבירות כמפורט לעיל, משנטען כי ביום 25.9.10 בשעות הלילה, בבית בו התגורר עם אשתו, המתלוננת וארבעת ילדיהם, בהיותו בגילופין, ביקש מהמתלוננת שתקיים עימו יחסי מין. המתלוננת סירבה ואזי סטר לה בפניה. או אז, נמלטה המתלוננת יחפה מהבית וילדיה חיפשוה. מאוחר יותר, שבה המתלוננת לביתה, לאחר שילדיה אמרו לה שהעורר נרדם.  המתלוננת נכנסה לחדרה, ובסמוך לשעה 03:00 נכנס העורר למיטתה, ותקפה בכך שכפה עליה קיום יחסי מין בעודו אוחז בחוזקה בזרועותיה. כתוצאה מאחיזת העורר את המתלוננת בזרועותיה, נגרמו לה המטומות.

3.         לאחר אירוע זה, החליטה המתלוננת, לצאת לעבודה ואז, כנטען בכתב האישום - בהזדמנויות שונות, במועדים שאינם ידועים במדוייק למשיבה, מאוקטובר 2010 ועד 23.5.11 נהג העורר להכות את המתלוננת, לכנותה בכינויי גנאי ליד ילדיה, ולאיים בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שנהג לומר לה כי ירצח אותה, יפגע במשפחתה, ויושיב אותה על כיסא גלגלים.

4.         ביום 23.5.11, לאחר שהמתלוננת ביקשה להשתתף בחתונת אחייניתה, העורר  התנהג באופן פרוע, איים עליה בכך שאמר לה כי אם תלך לחתונה לא יהיה לה לאן לחזור. המתלוננת יצאה מהבית ופנתה למקלט נשים מוכות.

5.         כארבעה שבועות לפני ה- 26.6.11 בעת שהעורר שהה בחברת אנשים בבית, אמר העורר לאחד האנשים " תכניס את עופרה ואת שני הילדים לחדר, תקשור להם את הידיים, תיקח אקדח ותירה בראש של שני הילדים קודם ואז של האמא". דברים אלה נאמרו, כך נטען בכתב האישום, מתוך כוונה להפחיד.

6.         ביום 1.7.11 התקשר העורר לבנו איתי, וניסה להניעו לגרום למתלוננת לבטל את תלונתה נגדו, בכך שהבטיח שוב ושוב כי במידה ותבטל את תלונתה, הוא יכסה את החובות שהותיר אחריו, ושנפלו על כתפי בניו. ביום 5.7.11 התקשר העורר לבנו יניב מספר פעמים, ושוב ניסה להניעו לגרום למתלוננת לבטל את תלונתה נגדו, תוך הבטחה כי יכסה את החובות שהותיר אחריו על שמם, בתמורה לביטול התלונה.

7.         למתלוננת ולעורר ארבעה ילדים, יניב יליד 1984, איתי יליד 1985, מאור יליד 1990 וקטינה ילידת 1999.

האירוע מיום 25.9.10

8.         לטענת ב"כ העורר, בגין אירוע זה שאירע לפני קרוב לשנה, לא היה מקום להורות על מעצר מרשו. עוד טען, כי העובדה שהאירוע האמור נכלל בכתב אישום שהוגש בפני בית משפט שלום, מלמדת, שאף המשיבה אינה נותנת אמון בגרסת המתלוננת, שכן אחרת היה מוגש כתב אישום נגד העורר בבית המשפט המחוזי בפני מותב תלתא. העורר הכחיש קיומו של האירוע.

9.         אכן, למקרא אמרותיה של המתלוננת, חזרה היא וציינה כי באותו אירוע שהיה סמוך מאוד לאחר שקמה מהשבעה בעקבות מות אמה, במוצאי השבת בחג סוכות, העורר אנס אותה. לכשהתבקשה המתלוננת לתאר כיצד התנגדה לקיום יחסי המין, השיבה: " אני לא הרבצתי, לא אמרתי כלום, אני רק חשבתי בראש שלי לא לצעוק ושלא יקרה איזה משהו כי הוא שיכור ושהילדים לא ישמעו כלום, ואני סתמתי את הפה שלי והוא משך לי את הידיים, כי אני יודעת שאם הייתי צורחת היה קורה משהו בבית באותו יום ושלא הייתי סולחת לעצמי." לשאלה כיצד יכול היה העורר להבין כי אינה מעוניינת בקיום יחסי המין השיבה: " אני לא אמרתי כלום, אני ישנתי ואני אמרתי לעצמי מה אני עושה". לשאלה חוזרת של החוקרת כיצד היה על העורר להבין כי היא מתנגדת לקיום יחסי מין, אמרה המתלוננת: " איך הוא יבין אם הוא שיכור, אני לא אמרתי כלום, הוא פשוט בא שוכב עלי, מוריד את הבגדים שלי ואת שלו והוא נכנס אלי לאיבר מין שלי עד שהוא גומר, ואז הוא קם התלבש והלך יצא מהחדר". בהמשך, לאחר שאלות נוספות של החוקרת שנועדו לברר כיצד היה על העורר להבין כי המתלוננת מתנגדת לקיום יחסי מין נרשם מפי המתלוננת " לא אמרתי כלום ולא ניסיתי שום דבר, אני רק רציתי שייגמר ושיעזוב אותי". לנוכח האמור באמרת המתלוננת, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה כי מצאה שלא להגיש כתב אישום בגין עבירת אינוס כנגד העורר בבית משפט מחוזי - לא משום שלא האמינה לגרסת המתלוננת - אלא משום שסברה כי אין בידיה ראיות לכאורה להוכחת עבירת אינוס.

10.       אירוע זה בכללותו תואר על ידי המתלוננת עוד באמרתה הראשונה שנמסרה ביום 26.6.11. לדבריה אמה נפטרה ביום כיפור ולכן ימי השבעה התקצרו לשלושה ימים, בשל החג. בשבת, כששבה הביתה, העורר שתה וודקה למרות שביקשה ממנו כי יחדל. היא נכנסה לחדרה לנוח, והעורר בא אחריה וביקש לקיים עימה מגע מיני. המתלוננת  ביקשה ממנו שיניח לה בשל אבלה, ואזי העורר החל לקלל אותה ולכנות אותה במילות גנאי ונתן לה סטירה. היא ברחה מהבית יחפה, ושבה בשעות הקטנות של הלילה. כיוון שילדיה אמרו לה שהעורר שיכור " שפוך", עלתה חזרה לדירתם ואז בשעה 03:00 לפנות בוקר, לדבריה העורר " אנס" אותה. תימוכין לגרסת המתלוננת באשר לאירוע האמור, מצינו, בין היתר, באמרות אחיה יגאל, אחותה רחל, אחותה ראומה, והבנים מאור, איתי ויניב.